יום שבת בבוקר, יום יפה... אמא שותה המון קפה... אבא קורא המון עיתון... ועבודת השורשים שלי מוכנה! קמתי מהמיתה, התארגנתי וירדתי למטבח. רציתי לעשות שינויים אחרונים לעבודת שורשים שלי, אז קראתי לאחי הגדול, עידו שיעזור לי! עידו ואני חיפשנו את עבודת השורשים במשך שעות ספורות, עד שאך שלי הצהיר "עומר, עבודת השורשים שלך נאבדה." צער השתלט על לבי, הייתי עצוב. "אבל אני לא מוכן לוותר!" אמרתי לאחי, "שבועות שאני עובד על עבודת השורשים הטובה ביותר! אני לא אוותר בכזאת קלות!" עידו אמר לי "חכה שניה". הוא ירד לחדרו, וכשחזר יצא עם בגדי בלשות. לבשתי בגדים כמותו, ויצאנו לחצר. "אבל איך נגלה את זה?" שאלתי את אחי... "רוב הסיכויים זה שעבודת השורשים נגנבה. אתמול, בקידוש, היינו אצל סבא וסבתא מצד אמא. אולי עם נלך אליהם, הם יספקו לנו תשובות. נחשוב על עוד אפשרויות, ולבסוף נבין מי מהם הוא הפושע!" אח שלי הצהיר כאשר אני הגבתי "רעיון גאוני!" וכך המשכנו לביתה של סבתי... אבל לפתע, בבת אחת, נזכרנו שאנחנו רחוקים עד מאוד משם. אחי אמר לי "סבתא בטח העבירה את העבודה לטורקיה. עם אתה חושב שזה רחוק..." הוא אמר לי והמשכנו בדרכינו. השקיעה עכשיו, אנחנו עייפים ורעבים. הלכנו לאיבוד! הצהרתי, אך לפתע גיליתי שהובלנו את דרכינו לביתה של סבתי. עליתי במעלית יחד עם אחי והגענו לדירה שלה. צלצלנו בפעמון והיא קיבלה את פנינו בברכה וכבדה אותנו במרק חם. ביקשתי מאחי להושיב אותה בסלון והתחלתי את הראיון שלנו. "מה אתם עושים?!" שאלה אותי סבתי, רוזי. "אנחנו חוקרים אותך במידה וגנבת לנו את עבודת השורשים שלי." עניתי לה והוספתי "עם תגידי את האמת, ויתברר שלא עשית כלום, את תצאי בסדר. במידה ואת הגנבת, או ששיקרת, אנחנו נטפל בזה". וכך הראיון התחיל בשאלת פתיחה, שאלה קלילה פשוטה. "איך קוראים לך? מה פירוש השם שלך? האם שינית את שמך במהלך חייך? מהו עבר שמך. אנחנו צריכים לדעת זאת על מנת לפתוח עוד אפשרויות לחקירה". אמרנו לה והיא ענתה "קוראים לי רוזי מודעי וכעת אני נשואה, תמיד הייתי רוזי ואף פעם לא החלפתי שם או משהו דומה לכך." ובכן, רוזי, את יודעת בכלל מהו מקור שמך?" הוספתי והיא השיבה "אני נקראת על שם סבתי מצד אבי ומשמעות השם היא שושנה בלטינית.", "טוב, אז אנחנו צריכים לדעת מי הם חברי המשפחה שלך, כדי שנדע את מי לחקור אחר כך. ספרי לנו בבקשה." והיא בלי לחקות אמרה לאחותי קוראים דיזי, לאבי קוראים יעקוב ולאמי קוראים ברטה.". חשבנו לעצמינו שהאנשים האלו לא יעזרו לו בחקירה ושאלנו "מהו תאריך הולדתך?". סבתי הגיבה כאילו אנחנו מתחילים לשעמם אותה וענתה "בתשיעי לדצמבר 1954" במשכנו בראיון... אלו הם השאלות ששאלנו אותה, ואלו התשובות שהיא ענתה לנו:
היכן נולדת (מדינה ועיר/כפר)?
תשובה: טורקיה, איסטנבול
כיצד עברת לישראל?
תשובה: תחילה הייתה אנטישמיות בטורקיה ומשפחתי לא חיקתה אפילו לרגע ואבי החליט לעבור לארץ ב1970 במאי אחרי שהסתיים הלימודים, קיבלתי תעודות (סוף החודש מאי) ורק אז עלינו. השכרנו דירה בישראל והתחלנו ללמוד עברית בתל אביב. נשמתי לתיכון אליאנס כי הייתי בת 13-14.
האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים, שלטוניים) מאז שנולדת?
אלו שפות דברו בבית הולדתך (אלו שפות אתה דובר היום)?
תשובה: בבית שלי דיברו טורקית ולטינית והיום אני יודעת גם צרפתית, טורקית, לטינית ועברים וקצת אנגלית.
במה עבדו הוריך?
תשובה: באזור נחלת בנימין אמי ואבי עבדו בטקסטיל (משק בדים).
היכן נולדו הורייך?
תשובה: אמי נולדה בטורקיה איסטנבול ואבי נולד בעיר אדירנה שגם בטורקיה.
ספרי על חוויה מיוחדת בחייך הקשורה לבית ילדותך.
תשובה: את בת מצוותי עשינו בטורקיה בביתנו שבאיסטנבול ורק לאחר מכן עלינו בארץ, היה צלם, והמון חברים מהכיתה, אז לא היו הרבה משיבות ביתיות כאלו וזה היה מאוד אישי וגרם להרבה גאווה.
אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך?
תשובה: בורק (מין פשטידת בורקס טורקית), ממולאים, פשטידות טרד וקישואים וירקות מבושלים בתנור, חצילים ממולאים בבשר טחון, כל אלו הם מאכלים טורקיים. כמובן שאכלנו גם דגים טריים מהים לפי העונה ועל ידו בוודאי שהיה סלט ירק עם בצל וסלט ירוק היה נהוג לאכול אותו עם הדגים.
מהו היה המאכל שאהבת ביותר בילדותך?
תשובה: צלעות כבש, אורז וצ'יפס וכמובן שגם עוף- אח כמה עוף... עוף טעים פריך יחד עם אורז...
אילו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך (חגים יהודים, חגים הקשורים במדינה בה גרתם) ומדוע?
תשובה: קודם כל, פסח בו סבתי הייתה מתכוננת שבוע לפני שזה התחיל, היא הייתה מזמינה את כל המשפחה- כל כולה והייתה אורכת שולחן ארוך ארוך ואנחנו כילדים היינו מאוד שמחי להיות ביחד עם בני דודי, זה היה ערב בלתי נשכח לשמוע את האגדה, גם בלטינית וגם בעברית, שני שפות, בגולה עושים 2 ערבים- יומיים, אחד אחרי השני ואחרי האגדה היינו מחקים בשמחה לאוכל של סבתא... אני עדיין מרגישה את הטעמים והריחות המופלאים שבכל פסח טעמתי... בכל פסח באוזן שלי אני שומעת את בני דודי כאילו הם אצלי.
אלו שירים שרתם בבית?
תשובה: היו כל מני שירים בטורקית וגם בלטינית, אני לא זוכרת ממש את שמות השירים, זה לפי התקפה- בכל פעם שיר אחר.
האם למדת בבית ספר? אם לא, ספר מדוע?
תשובה: למדתי בבית ספר יסודי טורקי ובתיכון צרפתי כדי ללמוד צרפתית כמו שצריך וגם אז כל הילדים היהודים היו הולכים לבית ספר צרפתי כדי להיות כל היהודים ביחד.
באיזו שפה למדת בבית ספר (אלו שפות נוספות למדו בבית הספר שלך)?
תשובה: טורקית וצרפתית כמובן.
אלו מקצועות למדתם בבית הספר?
תשובה: מתמטיקה, גאוגרפיה, היסתוריה, צרפתית, אנגלית, מלאכה, אמנות, התעמלות וכולי... וכמובן שיעור מוזיקה שהיה מאוד קשה.
ספרי על חברה משמעותית מימי נערותך.
תשובה: קראו לה מולי, מכיוון שהיינו גרים קרוב אחת לשנייה כל הזמן נפגשנו, היא הייתה עליזה, שובבה ומצחיקה, היא עשתה דברים שאף פעם לא חשבנו לעשות כמו להשאיר את המכסה של המילקשייק פתוח וכל הבית היה תות בננה... זה תמיד הצחיק אותנו. אני זוכרת שבקיץ אחד היא קנתה נעלי סירה לק ובדיוק עם אותו נעליים באותו יום היא עלתה לגבעה מלאת אבנים, השתוללה והרסה את נעליה תוך כשעה. אז בשבלינו מה שהיא הייתה עושה היה מצחיק ומוזר... לסיכום, היא הייתה ילדה שובבה. אבל זה היה גיל 12.
כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים (אלו משחקים שיחקתם והאיפה)?
תשובה: שיחקנו רק בבתים, פעם אצלי פעם אצל החברות. שיחקנו משחקים כמו מונופול למרות שלא אהבתי את זה והיינו עושים טריקים ושטויות בטלפון. אז הטלפון הייתה המצאה חדשה וגם דוקים. שיחקנו עד כדי כך עד שאחותי זכתה בגביע של משחק דוקים. זה היה מאוד קשה אבל היא שכחתה. היינו מאוד אוהבים קפיצה בחבל וקלאס. בקיץ כל הזמן היינו הולכים לאי, מחקים שיגמר הלימודים- כל היהודים היו שם ושחינו המון. זה היה החופש הגדול שלנו- פשוט בלתי נשכח. לטייל עם עגלות עם סוס, ביחד עם כל היהודים. אבל באי לא היה אותו, היה אופניים ועגלות עם סוס, למדתי לשחות שם וכל התענוג שהרוב הרוב הרוב היו יהודים.
האם אתה בקשר עם חלק מחבריך מתקופת נערותך? ספר/י עליו/ה.
תשובה: כן קצת, אבל יש כמו.... אין הרבה... אני לא ממש זוכרת. אבל כשאני רואה אותם, כמו רוזיטה שבאה לארץ לפעמים ,טלפונים וזה...
היכן ומתי פגשת את סבא?
תשובה: בתל אביב בגיל 16, עשו היכרות. דודה שלי זכרה לברכה, אחותה של אמי עשתה היכרות כי הוא היה גם רוצה לעלות לארץ אז התאים לו ואז הוא רצה להכיר, הכרנו, קודם תמונות, אחרי זה הוא בא לארץ לראות אותי, גם הוא עלה לארץ עם ההורים וככה התחיל. כשנתיים אחרי העלייה שלי- במקרה, הוא היה בגיל 23.
האם היו קשיים להיקלט בארץ ישראל?
תשובה: רק השפה עברית הייתה קשה לי ו לאט לאת התחילו מטורקיה גם לעלות אז לא היה לי קשה. ואז לא הרגשנו בודדים. הייתה פה גם קצת משפחה. ולכן לא היה קשה.
ספר על חווי הזכורה לך באופן מיוחד מהימים הראשונים שלך בארץ ישראל?
מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכניך במקום הולדתך ונערותך?
תשובה: היו שכנים נגיד... מה היה הקשר... אממממ... הזמנה לקפה... בבית. לא משהו מיוחד... לצאת לסרט לפעמים וזהו... לא יותר מזה... מה כבר יכול להיות?
אח שלי אמר "זו היא! היא הגנבת! היא הזמינה את חברתה מולי לביתה, מולי ראתה את עבודת השורשים וגנבה אותה. לאחר מכן, העניקה אותה לסבתא. סבתא רצתה להחזיר, אח לאחר קריאה בעיון בעבודה גילתה שהעבודה מאוד מושקעת ושההיא יכולה להשתמש בה... ולכן, את לקחת את העבודה לעצמך. רואה עומר?" אבל סבתי מיד הגיבה "מה? זה לא יכול להיות! הרי מולי גרה בטורקיה! עם היא הייתה פה הייתה רואה אותו אתמול בערב בקידוש..." אמרתי לעידו "אני יודע שאתה ממש רוצה לתפוס כבר את הגנב, אבל לצערי אי אפשר להאשים סתם כך. צריך לחקור!" פתאום מישהו דפק בדלת. סבתי פתחה לו וצעקה "יצחק! נו בחיית! כמה זמן אפשר להיות בעבודה?" סבי, יצחק הוציא שטרות כסף מכיסו ואמר "יש תוצאות!" ומיד זה התגלגל לחקירה הבאה...
מה שמך (שם פרטי ומשפחה, האם החלפת שמות או כינויים במהלך חייך ולמה) ?
תשובה: יצחק מודעי
האם ידועה לך משמעותו ומקורו שם המשפחה שלך?
תשובה: שם משפחתי בא מספרד וזהו מקורו.
האם ידוע לך מקור שמך הפרטי (על שם מי אתה נקרא, מה פירוש השם)?
תשובה: אני נקרא על יצחק ישראל בנו של אברהם אבינו.
מה שמם של הוריך, אחיותיך ואחיך?
תשובה: לאמי קוראים קורין, לעבי קוראי יעקוב, לאחי קוראים מישל ולאחותי קוראים ג'ני.
מהו תאריך הולדתך?
תשובה: אני נולדתי ב13 בדצמבר 1947.
היכן נולדת (מדינה ועיר/כפר)?
תשובה: בטורקיה- איסטנבול.
כיצד עברת לישראל?
תשובה: במטוס- הטיסה הייתה רגילה ולא היה שום דבר מיוחד אז.
האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים, שלטוניים) מאז שנולדת?
תשובה: לא- איסטנבול נשארה כמותה כבר שנים רבות.
אלו שפות דברו בבית הולדתך (אלו שפות אתה דובר היום)?
תשובה: טורקית, ספרדית וצרפתית, היום מדברים גם עברית.
במה עבדו הוריך?
תשובה: אמי הייתה בבית ולא עבדה ואבי עבד טקסטיל (מכירת בדים).
היכן נולדו הורייך?
תשובה: שני ההורים שלי נולדו בטורקיה.
ספרי על חוויה מיוחדת בחייך הקשורה לבית ילדותך.
תשובה: היינו מאוד שמחים בחופשים והיינו הולכים לאי גדול בטורקיה.
אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך?
תשובה: אורז, צ'יפס, היינו אוכלים הרבה ירקות, פשיטות טרד, ממולאים באורז.
מהו היה המאכל שאהבת ביותר בילדותך?
תשובה: הייתי אוהב מאוד טרד.
אילו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך (חגים יהודים, חגים הקשורים במדינה בה גרתם) ומדוע?
תשובה: פורים קודם כל בגלל שהיו שמים בסטות ברכוב וכל מני סוכריות וכל מני דברים היה. היה מאוד שמח בפורים בילדותי.
אלו שירים שרתם בבית?
תשובה: שירי אהבה בעיקר.
האם למדת בבית ספר? אם לא, ספר מדוע?
תשובה: אני למדתי בבית ספר יהודי.
באיזה בית ספר למדת (האם יהודי, כללי, חקלאי)?
תשובה: יהודי.
באיזו שפה למדת בבית ספר (אלו שפות נוספות למדו בבית הספר שלך)?
תשובה: היינו מדברים טורקית ולימדו אותנו צרפתית ואנגלית וגם קצת ברית.
אלו מקצועות למדתם בבית הספר?
תשובה: באותה תקופה בתי הספר לא היו מנוהלים על ידי מקצועות.
ספר/י על חבר/ה משמעותי/ת מימי נערותך.
תשובה: היינו יושבים ביחד, אוכלים ביחד והוא היה מאוד חכם. היינו אוהבים לשחק הרבה בכדורסל או כדורגל ומשחקי כדור... בילדות אני זוכר שהיינו הולכם לבית הכנסת והיינו הולכים לשם הרבה.
כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים (אלו משחקים שיחקתם והאיפה)?
תשובה: אהבנו לשחק בבית הספר במשחקי כדור כגון כדורסל, כדורגל וכולי...
האם היית חבר/ה בתנועת נוער (אם כן, איזו, היכן התקיימה הפעילות, מה נהגתם לעשות, מי היו המדריכים)?
תשובה: לא, לא הייתי.
האם אתה בקשר עם חלק מחבריך מתקופת נערותך? ספר עליו
תשובה: הרבה חברים מאותה תקופה גרים פה בארץ והם גם עלו לישראל ולכן כן, והרבה.
היכן ומתי פגשת את סבתא?
תשובה: בתל אביב ב1971
ספרי לי על היכרותכם.
תשובה: בגיל קטן התחלתי לעבוד. בגיל 14 התחלתי לעבוד ולא למדתי... הייתי בבית ספר יהודי עד כיתה י'. לאחר מכן הייתי עם אבא וניהלתי את העסק של אבא- טקסטיל (מכירת ווילונות) וניהלתי את כל העסק. את סבתי הכרתי באיסטנבול, היה איזה חבר והם רצו שאפגש עם בת זוגי. אז הגעתי, הייתה הכרות, אמי ועוד מישהו- חברים של סבתא הם עשו את ההכרות ופעם ראשונה הלכתי בבית של רוזי ברחוב שץ- תל אביב וכך הכרתי אותה. והייתה לה תאומה- דיזי והם רצו לסדר אותי. רצו במקום רוזי לתת דיזי... אבל לא התבלבלתי למרות שהם דומות מאוד אחת לשנייה. אז עשיתי דברים כדי להראות את אהבתך. ב1972 התחתנו.
האם שרת/ת בצבא (אם כן, מתי, איפה ומה היה תפקידך)?
תשובה: לא שרתתי בצבא מכיוון שיש לי בעיה ברגל ואני טיר- לא ישראלי.
מתי עליית לארץ ישראל?
תשובה: עליתי לישראל ב1971.
כיצד עליית (במטוס, אונייה, רכבת, שילוב של כמה אמצעים)?
תשובה: במטוס, טיסה רגילה.
מדוע החלטת לעלות לארץ?
תשובה: בגלל האנטישמיות והם החליטו לבוא לארץ גם בגלל שאנחנו יהודים...
ספר על חווי הזכורה לך באופן מיוחד מהימים הראשונים שלך בארץ ישראל?
תשובה: החוויה שלי הייתה זה שהייתי ברחוב וראיתי איזה אותו האודי אדום. ושמתי בראש "לקנות את זה!" והחוויה הייתה שקניתי את זה ובאותו יום הייתי מאוד שמח והימים הכי טובים שהיו זה שהיינו הולכים עם חברים לפיקניקים בכל יום שבת. היינו משחקים קלפים ועוד כל מני דברים.... לרוב הפיקניקים היו בירקון. זאת הייתה חוויה כיפית.
מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכניך במקום הולדתך ונערותך?
תשובה: קשר מאוד טוב, הייתי תמיד רגוע, בתוך ליבי יש רק שלום. הייתי עם השכנים בקשר מאוד טוב. אף פעם לא היה לי סכסוכים עם אף שכן.
ישר אח שלי צעק "רגע... זה הוא! הוא בעצם אנטישמי והוא בא לפה כדי למצוא מידע על דברים בישראל! הוא ראה את העבודה ובלי היסוס לקח אותה!".... אבל אני ממש התפלאתי "אבל הוא יהודי עידו... זה לא הוא... הוא לא אנטישמי עם הוא בעצמו יהודי..." ואז הוא אמר "אה, כן.... טוב, אני ממש עייף... אני חייב לישון!" סבא שלי הציע לנו לקחת אותנו לביתנו ולהסיע אותנו הביתה... יום אחרי זה, חופש מבית ספר. הלכנו לבקר את סבא וסבתא מהצד השני, שבילו אתנו ביום חמישי כי היה אז חופש... חשבנו שהגנבים יכולים להיות הם. ההורים שלנו הסיעו אותנו לשם... נכנסנו אל תוך ביתם, הם חיבקו אותנו והביאו לנו כוס מים. שאלתי אותם מי רוצה להתראיין ראשון, סבא שלי, דני ענה בהתלהבות רבה... הופתעתי, אך כיבדתי את זה, והתחלנו בשיחה! היא הלכה כך:
מה שמך (שם פרטי ומשפחה, האם החלפת שמות או כינויים במהלך חייך ולמה)?
תשובה: שמי הוא דני שפירא.
האם ידועה לך משמעותו ומקורו שם המשפחה שלך?
תשובה: מקור שם משפחתי הוא מהעיר שפייר שבגרמניה.
האם ידוע לך מקור שמך הפרטי (על שם מי אתה נקרא, מה פירוש השם)?
תשובה: לא, ההורים שלי סתם נתנו לי את השם.
מה שמם של הוריך, אחיותיך ואחיך?
תשובה: לאמי קוראים לשרה, לאבי קוראים יעקוב, ולאח שלי קוראים גלעד.
מהו תאריך הולדתך?
תשובה: השלישי לשני 1945
היכן נולדת (מדינה ועיר/כפר)?
תשובה: בת אביב- ישראל.
האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים, שלטוניים) מאז שנולדת?
תשובה: לא, המקום נשאר כמותו.
אלו שפות דברו בבית הולדתך (אלו שפות אתה דובר היום)?
תשובה: בבית הולדתי דיברנו עברית ופולנית והיום אני כבר לא יודע פולנית.
במה עבדו הוריך?
תשובה: אמי הייתה עקרת בית והייתה מתנדבת בכל מני ארגונים ואבי היה תעשיין.
היכן נולדו הורייך?
תשובה: אבי נולד ברוסיה ואמי נולדה בפולין.
כיצד התגלגלו הוריך לגור בעיר הולדתך?
תשובה: אמי עלתה עם הוריה לישראל כשהייתה עוד נערה ואבי איבד את הוריו כשנרצחו שהיה תינוק ודודו עלה לישראל ולקח אותו יחד איתו.
תאר כיצד נראה הבית בו גדלת (אלו רהיטים היו בו, כמה חדרים ואלו, האם הייתה גינה, חצר או משק)?
תשובה: הבית שגדלתי בו היה דירה של שני חדרים בשכון עממי שבגבעתיים. היו בו מעט רהיטים וכשהייתי בן שמונה סגרו בשבילי את מרפסת המטבח ועשו מזה חצי חדר שהיה בשבילי ובחדר הזה הייה מיטה קטנה- מיטת נוער ושולחן כתיבה קטנטן.
אלו שירים שרתם בבית?
תשובה: לא שרנו שירים בבית.
האם למדת בבית ספר? אם לא, ספר מדוע?
תשובה: בוודאי שלמדתי בבית הספר.
באיזה בית ספר למדת (האם יהודי, כללי, חקלאי)?
תשובה: למדתי בבית ספר יסודי ואחר כך בתיכון ואחרי הצבא למדתי גם באוניברסיטה.
באיזו שפה למדת בבית ספר (אלו שפות נוספות למדו בבית הספר שלך)?
תשובה: למדתי בעברית ולימדו אותי אנגלית וצרפתית.
ספר על חבר משמעותי מימי נערותך.
תשובה: היה לי חבר אחד בשם דובי פלדמן מבית הספר תיכון, הוא היה החבר הכי טוב שלי- יותר מכל השאר. הוא היה גר בתל אביב ואני גרתי בגבעתיים והייתי נוהג לרכב אליו באופניים לפחות פעם או פעמיים בשבוע בימי בית הספר ובסופי שבוע הייתי רוכב לביתו בצפון תל אביב והיינו מטיילים ברחובות ומבלים את הזמן בשיטוטים בין החנויות ולפעמים הולכים בקיץ לים. לא היה אז טלוויזיה ולפעמים היינו רואים סרטים.
כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים (אלו משחקים שיחקתם ואיפה)?
תשובה: מאחר שהוא גר בתל אביב ואני בגבעתיים אז לא היינו נפגשים אחרי צהריים.
האם היית חבר בתנועת נוער (אם כן, איזו, היכן התקיימה הפעילות, מה נהגתם לעשות, מי היו המדריכים)?
תשובה: הייתי חבר בתנועת נוער ה"עובד" למשך זמן קצר של בערך חצי שנה והלכתי לשם כי היו לי עוד חברים בשכונת המגורים שלי שהלכו לשם אז הצטרפתי אליהם אבל אחרי חצי שנה כל הפעולות שעממו אותי והפסקתי ללכת, מכיוון שזה היה זמן קצר מאוד, אז אני לא זוכר יותר מדי פרטים על תנועת הנוער.
היכן ומתי פגשת את סבתא?
תשובה: פגשתי את עופרה באוניברסיטה שלמדנו יחד משפטים והזמנתי אותה להצטרף אלי שאני אקח אותה לסרט ופעם אחת ליוויתי אותה לתחנת הרכבת שהיא נסעה לביתה שבחיפה.
האם שרתת בצבא (אם כן, מתי, איפה ומה היה תפקידך)?
תשובה: שרתתי בצבא בחיל שריון בהתחלה בטנקים ולאחר מכן בנגמש"ים, אההההה במשך שנתיים וחצי שירות סדיר (חובה) שבמהלכו גם עברתי קורס מפקדי כיתות ולאחר מכן קורס קצינים ואחר כך המשכתי
יבשנה. גם כשכבר הייתי נשוי והיו לי ילדים.
מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכניך במקום הולדתך ונערותך?
תשובה: בבניין שבו גרנו היו סך הכל עוד 3 דירות ובניינים ליד היו עוד הרבה ילדים בגילי והייתי משחק איתם בשעות אחר הצהריים, היינו משחקים בדרך כלל ברחוב ולא בבתים שהיו מאוד קטנים, היינו משחקים בקלאס, תופסת, שלוש מקלות, דוקים, תופסת, מחבואים ומשחקים בכדור. כי בכלל לא היה עוד מחשב אז לא היו כמובן משחקי וידאו וגם לא היה טלוויזיה...
האם ישנם אירועים חשובים בחיי העיר או המדינה בה חיית שהיית שותף אליהם?
תשובה: זכורה לי מילדותי מלחמת סיני שאז הייתי בן אחד עשרה שנים ודודי שהשתתף במלחמה הביא לי במתנה לאחר שהוא חזר אטלס של כל העולם וגם של המזרח התיכון שהיה כולו בערבית ומאוד שמחתי לקבל אותו ואני זוכר את זה עד היום... זכורות לי מלחמות שהשתתפתי בהם לאחר מכן כמו מלחמת ששת הימים ובפעילות נגד מחבלים ברצועת עזה.
אח שלי, לצערי, שוב האשים את המרואיין מסיבות דביליות ולא שפויות, שוב עצרתי אותו, וקראתי לסבתי. ראיינתי אותה, ושוב, אותם שאלות, אלו:
מה שמך (שם פרטי ומשפחה, האם החלפת שמות או כינויים במהלך חייך ולמה)?
תשובה: קוראים לי עופרה שפירא שם המשפחה שלי שפירא הוא רק מאז החתונה שלי, נקראתי אז עופרה אייזנברג ולא היו לי כינויים חוץ מבעלי שקורא אופצי וגם כלתי קורת לי אופצ'וק לפעמים.
האם ידועה לך משמעותו ומקורו שם המשפחה שלך?
תשובה: שם המשפחה שפירא הוא על שם קהילה יהודית בעיר שפייר שעל הגבול בין גרמניה לרוסיה. ובעיר הזאת ובעיר סמוכה בשם ורמיזה היו פרעות ורצחו והרגו יהודים על רקע אנטישמי לפני איזה 140-150 שנה וחלק מאלה שגרו בעיר שפייר בעברם שם משפחתם נהפך לשפירא.
האם ידוע לך מקור שמך הפרטי (על שם מי אתה נקרא, מה פירוש השם)?
תשובה: כן, ידוע לי. נולדתי בגרמניה והורי עלו ארצה שהייתי בת פחות משנה והם קראו לי בגרמניה על שם אחות של אמא שלי שנפתרה וקראו לה הינדה. כשהם עלו איתי ארצה הפקידים שקיבלו את פני הורי שאלו לשמי ואז הם אמרו את השם הינדה. ואז הפקידים נתנו לי את השם עופרה.
מה שמם של הוריך, אחיותיך ואחיך?
תשובה: שם אמי הוא מרים, שם אבי הוא אברהם ושם אחותי היחידה הוא חיה.
מהו תאריך הולדתך?
תשובה:ה18 למאי 1947
היכן נולדת (מדינה ועיר/כפר)?
תשובה: נולדתי בגרמניה במחנה עקורים בעיר אולם, אגב, בעיר עולם נולד גם אלברט איינשטיין וזאת עיר יפיפיה לא רחוק ממינכן.
האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים, שלטוניים) מאז שנולדת?
תשובה: העיר עצמה לא עברה שינויים אבל מחנה העקורים כמובן שנעלם ואיננו מכיוון שהוא שימש מקלט לפליטים יהודיים ממלחמת העולם השניה.
איזה שפות דברו בבית הולדתך (אלו שפות אתה דובר היום)?
תשובה: בבית הולדתי דיברו בעיקר אידיש וגם פולנית, קצת רוסית וקצת גרמנית ועברית רק מאוחר יותר.
במה עבדו הוריך?
תשובה: אמי הייתה תופרת- מקצוע שהיא למדה עוד בעירה הפולנית שממנה היא באה ואבי היה מנופאי- עבד על עגורן בנמל חיפה.
היכן נולדו הורייך?
תשובה: הורי נולדו שניהם בפולין באותה עיירה בשם טישובצה.
כיצד התגלגלו הוריך לגור בעיר הולדתך?
תשובה: הורי נדדו במלחמת העולם עם בוא הגרמנים, הם ברחו מפולין לרוסיה ושם נדדו והגיעו למחנות עבודה בסיביר והיו גם באוזבקיסטן ובמקומות אחרים ברוסיה הנצורה. לאחר המלחמה הם הגיעו למחנה העקורים באולם ושם נולדתי.
תאר כיצד נראה הבית בו גדלת (אלו רהיטים היו בו, כמה חדרים ואלו, האם הייתה גינה, חצר או משק)?
תשובה: בילדותי המוקדמת עד גיל שמונה התגוררנו בבית ערבי נטוש בישוב בשם תל-חנן, צפונית לחיפה. הדירה שלנו כללה חדר אחד גדול ומחוצה לו מטבח שעמד בפני עצמו וגם השירותים היו במבנה נפרד. אחר כך הורי עברו איתנו לקריית אליעזר לדירת שיכון של שניים וחצי חדרים ושם היה בסלון ספה, כורסאות, שטיח, מזנון וכולי... וחדר השינה היה רגיל. לאמא שלי הייתה פינת עבודה קטנה במרפסת ושם עמדה מכונת התפירה שאהבה לתפור בה.
ספרי על חוויה מיוחדת בחייך הקשורה לבית ילדותך.
תשובה: בחצר ביתי שבו גרתי בתל-חנן היה מבנה חצי הרוס שהרשות המקומית חסמה אותו כדי שלא יכנסו. אני, שהייתי ילדה סקרנית עד מאוד שברתי את הקרשים ונכנסתי באיזה יום... בגיל 6-7 וזה היה מסגד שהופגז ונשארו ממנו רק חורבות בפנים אבל היו המון חרסים וקרמיקות שבורות ושנים חלמתי על זה אחר כך.
אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך?
תשובה: מכיוון שגדלתי בצל תקופת הצנע והיה מחסור גדול של מוצרי מזון בסיסיים אני זוכרת את החמין שאמי הייתה מכינה ביום שישי ושולחת אותי למאפיה להפקיד אותו עד שבת בצהריים שאז אני ואחותי הבאנו אותו מהמאפיה והוא היה טעים להפליא. אמא גם הייתה אופה נהדר, וכל שבת היו לפחות 2 עוגות לכבוד השבת.
אילו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך (חגים יהודים, חגים הקשורים במדינה בה גרתם) ומדוע?
תשובה: זכורים לי פסח וראש השנה ואז היו מתכנסים רוב בני המשפחה המורחבת- בעיקר אצלנו והיו שיחות וצחוקים, ומריבות ואוכל נהדר.
אלו שירים שרתם בבית?
תשובה: לא שרנו, הורי היו פליטי שואה ולא שרו בבית.
האם למדת בבית ספר? אם לא, ספר מדוע?
תשובה: וודאי שלמדתי בבית הספר ואהבתי מאוד את המורה שלי ואהבתי מאוד ללמוד. הם פתחו לפני עולמות ידע שלא ידעתי על קיומם.
באיזה בית ספר למדת (האם יהודי, כללי, חקלאי)?
תשובה: למדתי בבית ספר בתל-חנן, בבית הספר הממלכתי המקומי עד כיתה ג' ושם הייתה לי מורה בשם אראלה. לאחר מכן למדתי בקריית אליעזר בבית ספר ממלכתי בשם דרור והייתה לי מורה בשם ציפורה- מורה מדהימה שלא התחתנה אף פעם והקדישה את חייה לחינוך ילדים. כשהגעתי לכיתה ו' היא חלתה מאוד ונפתרה. מכיוון שגרנו באותו אזור היינו חוזרים מבית הספר יחדיו ובדרך היא סיפרה לי דברים ולמדה אותי המון דברים ששמשו אותי בכל חיי. לאחר שנפתרה הייתי שבורה וכתבתי לכבודה שיר שהקראתי על קברה. אותו שיר פורסם בעיתון בית הספר.
באיזו שפה למדת בבית ספר (אלו שפות נוספות למדו בבית הספר שלך)?
תשובה: למדתי בעברית, למדתי בבית ספרי אנגלית ובתיכון למדתי שנה אחת צרפתית.
ספרי על חבר/ה משמעותי/ת מימי נערותך.
תשובה: בקומה השנייה שמעלינו התגוררה המשפחה שעלתה מרומניה, הם דיברו רומנית בבית והיו שני ילדים- בתיה הגדולה שהייתה בת גילי ויוסי אחיה הקטן שהיה צעיר ממנה ב4 שנים. בתיה למדה איתי בכיתה והפכה להיות חברתי המסורה ביותר עד סוף כיתה ח'. מתקופת הכרותי איתה למדתי לאהוב את המאכלים הרומניים ולהבין מעט את השפה הרומנית. היא הייתה החברה שלה סיפרתי את כל סודותי.
כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים (אלו משחקים שיחקתם והאיפה)?
תשובה: את שעות אחר הצהריים בילינו כמעט תמיד מחוץ לבית במשחקי כדור (מחניים), במשחקי קלאס ובמשחקים עם חבל, בטיפוס על עצים, בהשתוללות. במשחקים של 5 אבנים וכולי... אהבנו גם מאוד להתעמל ולעשות מן סוג של אקרובטיקה.
האם היית חברה בתנועת נוער (אם כן, איזו, היכן התקיימה הפעילות, מה נהגתם לעשות, מי היו המדריכים)?
תשובה: הייתי פעילה תקופה קצרה בלבד- בערך שנה בצופים והקן של הצופים היה בשכונת הדר שבחיפה. היו לנו מסדרים, שיחות, אש לילה ועוד. בערך בכיתה י' הפכנו להיות חברה סלונית ואז פרשתי מהצופים. היינו נפגשים בימי שישי בבתים של ילדים למסיבות ריקודים סלוניים. טנגו- צ'ה צ'ה צ'ה, טויסט וכולי...
היכן ומתי פגשת את סבא?
תשובה: עוד לפני תחילת השירות הצבאי התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב בשלוחה של ירושלים בפקולטה למשפטים. בחודשים הראשונים ללימודי, כיוון שלא היה לי כסף עבדתי בבוקר בחיפה בסניף של בנק לאומי ובשעות הצהריים המאוחרות נסעתי לתל אביב ברכבת ולאחר מכן באוטובוס כדי ללמוד באוניברסיטה. קרה, שהייתי מגיעה מאוחר מדי לשיעור ואז כל מקומות היו תפוסים. דני, וחברו אביקוקוס נהגו לשמור בניהם כיסא אחד פנוי למקרה שתופיע מישהי ששווה להזמין אותה לשבת בניהם. באחת הפעמים שהגעתי מאוחר עמדתי בפתח דלת הכיתה כי לא היה מקום ישיבה ואז דני שלח את אביקוקוס לשאול אותי עם אני רוצה לשבת. כמובן שאמרתי שכן! בסוף השיעור הייתי צריכה להגיע לרכבת. והסתבר שהיה וויכוח בין אביקוקוס לבין דני מי יקח אותי לרכבת. לדני הייתה אז מכונית בשם דופיין ובסוף שניהם באו איתי לרכבת. דני הסיע ואבי (אביקוקוס) ליווה אותי מהאותו עד אל תוך קרון הרכבת. לימים הסתבר שהם התווכחו קשות עלי- כל אחד רצה בי בעצמו אבל מי שזכה הוא דני (וכעט סבא דני).
האם שרת/ת בצבא (אם כן, מתי, איפה ומה היה תפקידך)?
תשובה: התגייסתי לצבא בשנת 1966 ונבחרתי לשרת בלשכתו של אלוף עזר וויצמן שנהפך זמן מה לאחר מכן לנשיא המדינה.
ספר/י על חוויה מיוחדות מתקופת הצבא.
תשובה: בשנת 1967 בתחילת חודש מאי התחילה מתיחות גדולה בין מצריים ובין ישראל וכוחות המילואים גויסו תוך המתנה לפריצת מלחמת ששת הימים. בעלי שהיה בין ראשוני המגויסים נעלם ולא שמעתי ממנו למשך 30 יום. היה מטח גדול ופניתי לעזר וייצמן בבקשה שיעביר אותי לבסיס בדרום לאופן זמני כדי שאנסה למצוא את דני. הצלחתי להגיע לבאר שבע למפקד פיקוד דרום וביקשתי ממנו להגיד לי איפה מוצב דני. ידעתי את מספר הגדוד ומספר המחלקה שלו והוא הפנה אותי לחדר החמ"ל ושם על המפה הגדולה הצלחתי למצוא איפה הוא מוצב ואז הופניתי למפקד משתרה צבאית בדרום ואתו נסעתי עד מפקדת האוגדה שם ישיב אריק שרון. ומשם דרומה לא נתנו לנשים להיכנס גם עם הם חיילות. הצלחתי לפתות את הרס"ר במחסום והוא הסיע אותי כעבור שעות רבות לאמצע המדבר ושם הוריד אותי ואמר שלא הכיר אותי כי אסור היה לו לעשות את זה. היה חום תופת ולא היו לי מים והתחלתי ללכת בלי לדעת לאן. עד שראיתי מרחוק מאוד הרבה מאוד גברים- חיילים עושים מקלחת במקלחת מאולתרת שהיא צינור מים ובו חורים ומתחתיו אולי 100 חיילים ערומים. התקרבתי והם החלו לצרוך בשמחה ושאלתי אותם עם הם יודעי במקרה היכן נמצא גדוד 83, הם הסבירו, הלכתי לשם כשעה ואז הגעתי לרשתות הסוואה ששם היו אמבולנסים ושאלתי "הלו, יש כאן מישהו?" וקפצו שם עשרים חיילים שלא הבינו איך אישה הגיע עד לשם. הם חייגו בטלפון שדה לדני ואמרו לו שהגיע חבילה עבורו ושישלח משהוא לקחת אותה. דני התפלא ושלח רכב צבאי לאסוף אותי. באותו לילה- באמצע הלילה פרצה המלחמה וכל הכוחות זזו דרומה ואותי היה צריך להחזיר צפונה. ולא הייתה תחבורה ולקח לי דרך ארוכה מאוד עד שהצלחתי להגיע חזרה.
ספר/י על אירועים היסטוריים שהתרחשו בימי חייך והשפיעו עלייך או על משפחתך (אירועים הקשורים בהיסטוריה של ארץ הולדתך, של מדינת ישראל, של המקומות בהם גדלת וחיית).
תשובה: במלחמת יום כיפור, רונן, בני השני היה בן חודשיים והתחילו האזעקות. הפחד והמטח היו עצומים. גרנו בקומה רביעית בלי מעלית והיינו צריכים בכל אזעקה לרוץ למטה למקלט שנמצא במרתף. אלינור שהייתה בת שנתיים תלויה לי על שמלתי ורונן בן חודשיים בידיים. זה היה לגמרי לא פשוט אך החרדה הייתה גדולה- לשמור על שני ילדים במהלך מלחמה.
מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכניך במקום הולדתך ונערותך?
תשובה: בתקופת ילדותי היו יחסי שכנות מעולים עם רוב שכני. היינו מבקרים זה אצל זה, אוכלים מטעמים, וכמעט ולא היו ביננו סודות.
לאחר מכן אחי, עידו, עמד להאשים, אבל קטעתי אותו כאשר אני אומר לו "אפ אפ אפ!" עידו הופתע ושאל "מה עומר?" כמובן שעניתי לו "אתה האשמתה כל אחד מהאנשים פה, להתחשב בעובדה שזה לא הם. ואמא ואבא בחיים לא היו עושים דבר כזה, ולכן אתה הוא הגנב!" עידו שאל אותי איזה סיבה יש לו לגנוב עבודת שורשים ומיד סבתי אמרה "עכשיו זה ברור! עידו בדיוק אמר לי שיש לו עבודת שורשים משל עצמו!" פירשתי את זה מיד ל"עידו גנב את העבודת שורשים שלך כי הוא לא רצה לעשות את העבודת שורשים!" שאלתי אותו ע זה נכון, וסוף כל סוף הוא הודה. סלחתי לו, הוא אח שלי ואני אוהב אותו, יכולתי להבין אותו ואם הוא היה מבקש ממני כמובן והייתי נותן לו... ואז חזרנו בשמחה הביתה להמשיך את החופש! עם עבודת שורשים גמורה ויפה.